מסירים מהכיריים ומוסיפים את עשבי התיבול. מערבבים היטב ומניחים בצד עד
שפחות חם ואפשר להתחיל למלא.
עכשיו מתחילה העבודה הכיפית.

המילוי:
מפזרים קורט סוכר בכל עגבנייה כדי לנטרל את החמיצות. מטפטפים שמן זית על
תפוחי האדמה וזורים עליהם את התבלינים.

מסדרים את הירקות בתבנית, רצוי תבנית מתכת לא גדולה מדי אבל עמוקה. את
הרווחים בין הירקות ממלאים בתפוחי האדמה החתוכים.
ממלאים את העגבניות והפלפלים בתערובת עד לגובה של ¾, מכסים אותם
ב”כובעים” ששמרנו בצד.

מערבבים את מה שנשאר ממחית העגבניות עם ¼ כוס שמן זית, אורגנו, מלח ופלפל,

יוצקים על תפוחי האדמה ומפזרים עוד קצת מלח גס ופלפל גרוס.
ולסיום – מטפטפים עוד קצת שמן זית (יוון, לא?) על הפלפלים והעגבניות.

מכסים את התבנית היטב בנייר אפייה ומהדקים מכל הצדדים. אופים שעה בערך
עד שהממולאים אפויים ורכים.
מסירים את הנייר, מעלים את הטמפרטורה ל 220- מעלות ואופים עוד חצי שעה
בערך עד שהחלק העליון של הפלפלים נראה קלוי ואפילו קצת משחים ותפוחי
האדמה ממש רכים.

בתאבון

פטרוס מרקריס, מגדולי הסופרים של יוון שהיה גם התסריטאי הראשי של
הבמאי המהולל תיאו אנגלופולוס (“מגדל הדבורים”), נולד לאב ארמני ולאם
יוונייה בקונסטנטינופוליס, הלוא היא איסטנבול. רק בגיל שמונה-עשרה, כשנאלץ
לעזוב את טורקיה בגירוש ה”קטן” של סוף שנות החמישים, הוא הגיע לראשונה
בחייו ליוון. הגעגוע לנוף הולדתו מהדהד בכל ספריו, אפילו ברומנים הבלשיים שזכו
להצלחה עולמית. שניים מהם – “יומן חצות” ו”משחק סגור” – אף תורגמו לעברית.
גיבור הרומנים האלה, הבלש קוסטס חריטוס, הוא טיפוס יווני נרגן, מעשן
בשרשרת, מגדל כרס ושונא את כל העולם. רק דבר אחד שובר את שגרת התנהלותו:
כשהוא קם בבוקר ורואה שאשתו, שבדרך-כלל באה אליו באינספור טענות, מכינה
עגבניות ממולאות, הוא יודע שהיא כבר לא כועסת עליו ויש סיכוי שבלילה היא
תחכה לו בחיוך רחב במיטה.
עד כדי כך גדול כוחם של הממולאים ביוון.